פנחס חי תקופה ארוכה בתחושת מאבק מתמדת – הגוף עייף, הראש טרוד, והשקט נעלם.
בדיקות דם חוזרות קבעו שהכול תקין, אבל בתוכו משהו צעק.

בתהליך הליווי בגישת אמנות המסוגלות חזרנו בהדרגה אל הגוף – אל המקום שבו המילים כבר לא מספיקות.
באמצעות הקשבה, תנועה מותאמת ופעילות גופנית מדויקת, הוא למד לזהות את השפה הפנימית שלו – להבחין בין חרדה לעייפות, ולזהות סימן פנימי המבקש שינוי.

עבדנו על שחרור אמונות ישנות שנצרבו בילדות, על חיזוק תחושת הערך,
ועל היכולת להתבונן פנימה מבלי לשפוט את עצמו.
לאט-לאט, הפחד הוחלף בביטחון, והמאמץ – בשקט.

התובנה המרכזית: 
״הבהירות לא מגיעה כשמפסיקים לפחד –
היא מגיעה כשמתחילים להקשיב.״